טוב, אז החלטתי לשים לזה סוף ולשתף אתכם (כך אחת ולתמיד נסיים עם השאלות).
את לואי אתם מכירים כבר, נכון? אבל את תיאו, לא. תיאו הוא קיצור של Theodora Karchovsky
את תיאו הכרתי לפני כמה שנים בקורס לקידום יזמים והיא בכלל רצתה להקים עסק אחר לגמרי אבל אז באחד השיעורים היא הנחיתה את הבשורה - אני הולכת לפתוח גן לכלבים. לא אשקר, זה היה הרגע המאושר בחיי. הבטחתי להיות לקוחה ומאז ועד היום לואי הולך לגן, איזו ברכה.
אז איך זה עובד, אתם שואלים? כמעט כמו הגן אליו אתם שולחים את הילדים שלכם.
בבוקר אני מביאה את לואי לגינת הכלבים - אפשר להגיע עד 10-11 (לא חייבים להגיע עד 8.00 ולא סוגרים את הדלת למאחרים). סדר היום הוא כזה שבבוקר הם בגינה הציבורית משחקים אחד עם השני, מסתרקים, קופצים (או רובצים ומחפשים תמיד מה לנשנש כדוג' לואי), בצהריים הם בבית נחים שנ"צ, אוכלים גזר בארוחת 4 (לואי חופשי מנשנש את שאריות האוכל של ילדיה) ואז חוזרים לגינה ו"ההורים" שלהם באים לאסוף אותם. לתיאו ארבע ילדים כך שגם בבית יש להם עם מי לשחק והם לא משתעממים. למאחרים (I DO) מתאפשר איסוף מאוחר מהבית של תיאו ואם כבר נתקעתי בפגישה ונהיה ממש מאוחר, לואי נשאר לפנסיון.
במהלך היום תיאו שולחת תמונות של לואי ומעלליו;), בפורים יש תחרות תחפושות, ומידי שבוע נשלח לו"ז הרשמה לפתיחת הגן לשבוע הבא.
להכניס הביתה/ לאמץ כלב זוהי אחריות מאוד גדולה. הגן עוזר לכלבים חרדתיים וחסרי בטחון והחברות בלהקה משפרת את התפקוד שלהם. לסגור את לואי לבד בבית יום שלם לא נותן לי להרגיש טוב עם עצמי, מצד שני הקורונה גרמה לו להיות אובר צומי - אם אנחנו בבית הוא לא תמיד נותן לי לעבוד - אתם בטח מכירים את ההרגשה, כך שגן כמה פעמים בשבוע הוא סידור מושלם שבא לטובת כולם. בסוף אנחנו חוזרים הביתה עייפים אך מרוצים - הוא ואני.
כל זה קורה במרכז ר"ג ושווה כל שקל.
מי אמר שגן זה רק לילדים?! החיים הטובים - זה כאן גן צוקי - מעון יום לכלבים ופנסיון
