ראש השנה הזה החלטנו להפגש בברלין לא בראשונה (נטלי חברתי משוודיה ואני).
עיר מגניבה. וויבים טובים. אוכל טוב. והפעם במקרה נחתנו בשבוע האומנות. בלי להתכוון או לתכנן. החלטנו שהפעם אנחנו זורמות ופייר, יצא שביקרנו בתערוכות הכי שוות (טוב, כשלא יודעים מה מפספסים ומרוצים ממה שפוגשים, אין תלונות. בחופש נהנים) אז החלטתי לשתף איתכם במבחר שאהבנו כדי שתהנו גם (או שתזדעזעו..אומנות או נמות כבר אמרתי;)
פוטוגרפיסקה Fotografiska הוא מוזיאון לצילום עכשווי שהוקם לראשונה בשוודיה והוא נחשב לאחד ממוזיאוני הצילום הנחשבים בעולם .מאז נפתחו סניפים בניו יורק, אסטוניה ובשבוע האומנות נפתח מוזיאון לאומנות חזותית גם בברלין בבניין Kunsthaus Tacheles שהיה מרכז אמנות ואירועים ברחוב אורניינבורגר ברובע מיטה. שמו של הבניין ניתן לו לפני שנים - "תכלס/תכלית ביידיש" - לומר את האמת הבוטה בישירות… בדיוק כמו באומנות.
הוא שופץ מחדש וחלקים בו עברו שימוש כולל חזיתותיו. *בסרטון חזיתות של הבניין בצידו האחורי
המקום עוצב בצורה חדשנית ומרהיבה שאין לתאר לצד גרפיטי על קירות בטון במעברי המסדרון שנותרו כמו שהם, מראות של חדש וישן המתמזגים זה עם זה.
מרגע כניסתנו למקום חייכנו לעצמנו בהתרגשות והתחברנו למראות עוד לפני הצפייה בתערוכות הבכורה.
*בסרטון - מבואת הכניסה, לאונג' כניסה מרשים, חנות רכישות יצירות איך לא וויבים מאוד מזמינים.
*בסרטון - קומת הלאונג' למעלה בה אפשר להתרווח ולנוח סטייל.
NUDE
היא תערוכה בינלאומית המציגה עבודות של 30 אמניות מזהות נשים מ-20 מדינות שונות החוקרות את המורכבות סביב הצגת העירום באמנות.
התערוכה דנה בשאלה כיצד ניתן לחקור את הגוף הערום דרך מגדר, גזע ותרבות.
USSYPHILIA
תערוכה בכורה נוספת של אמנית המולטימדיה הנודעת, הסופרת והפרפורמרית ג'וליאנה האקסטבל Juliana Huxtable .
באמצעות ציור, צילום, טקסט ווידאו, היא הגדירה אסתטיקה ייחודית של שפה והיא מציעה קול ביקורתי מרכזי על זהות, במיוחד,עקב היותה אישה טרנסית שחורה דרך החוויה האישית שלה.
היא חוקרת סוגיות ושיח עכשווי סביב מגדר, גזע ותפיסות עכשוויות של זהות מינית.
נותרנו פעורות פה מהאיכות הבלתי מתפשרת של היצירות שחלקן אכן נוגעות לך בקישקע ואשכרה גורמות לך לחשוב.
למחר היום השכמנו קום והמשכנו לעוד מקבץ תערוכות במבנה הפעם תת קרקעי המכונה בונקר הרייכסבאן ליד תחנת הרכבת פרידריכשטראסה לא לפני שהגענו לתור ארוך.. לרגע היה נדמה לנו שנבזבז חצי יום להמתנה כמו במילאנו. וטוב שהתבדנו. כל דקה של המתנה שווה!
לפני 14 שנים, אוסף בורוס - זוג האספנים קארן וכריסטיאן בורוס הלא הם בעלי boros collections החליטו להציג את האוספים שלהם לקהל הרחב וחיזקו את הפיכתו של המקלט לשעבר לתקיפות אוויריות של הנאצים בברלין ליעד שחובה לבקר בו לאמנות עכשווית.
הבונקר מבטון משנת 1942 עם קירותיו בעובי מטר נועד במקור להגן על 1,200 איש במהלך התקפות אוויריות. לקראת סוף המלחמה אכלס הבונקר 4,000 איש בחמש קומות. וכך התערוכה הרביעית שלהם מתפרסת על פני חמש קומות ו-80 חדרים והפעם חוקרת במודע או לא את נושא הזהות. לפני שאספר לכם על התערוכה אי אפשר שלא להתלהב מהמבנה הבטוני, הראסטי, המחוספס, לא מוגמר.
לחובבי הסגנון התעשייתי ביקור בכזה מקום הוא התעלפות במקום. חד משמעית.
כמה מהיצירות הבלתי נשכחות ביותר באוסף בורוס מס' 4 הם הפסלים הפרובוקטיביים וההיפר-ריאליסטיים של אנה אודנברג Anna Uddenberg האמנית השוודית.
הסדרה שלה FOCUS (ריפוד כוס) היא אנטי-חברתית ולמרות החומרים הנעימים שלה, היא קוראת תיגר על דרכי חשיבה וראייה מושרשים והיא נועדה לגרום לאדם להרגיש לא בנוח לקרוא תיגר על רעיון הנשיות כצייתן. והיא מצליחה ביג טיים.
הפסלים של האמנית השוודית יחד עם הבחירות הספציפיות וחומרי המרקם של הלבוש, משקפים את תרבות הצריכה, המדיה החברתית, המיניות והסחורה.
לאור התגובות התקבלו, בסך הכל, הפסלים יוצרים דימויים מעוררי מחשבה שאפילו זעזעו את חלקכם.
היצירות של האמנית הצ'כית קלרה הוסנדלובה Klára Hosnedlová שחיה בברלין נראות כמו ציורים המשולבים במסגרות טרצו בעלות צורה ייחודית, אבל כשתתקרבו תראו שהתמונות המותקנות במרכז עשויות עם חוטים של חוטי כותנה ומשי צבעוניים מתמוססים לתוך המסגרות הפיסוליות העשויות אבן שיש ובטון.
המייצבים של הוסנדלובה מכירים בנוסטלגיה כמאפיין חיוני של התרבות העולמית ומציינים את הבו-זמניות של מושגים סותרים בדרך כלל כמו השתקפות וכמיהה, ניכור וחיבה והם עשויים בצורה כה עדינה ומזמינה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליהם.
מפה לשם רב היצירות שם העתיקו את נשימתנו ובאמת השאירו לנו מקום למחשבה וברור שאי אפשר לשתף הכל במאמר אחד. הקולקציה הרביעית מוצגת עד ה-31 במרץ 2024 לכן מומלץ מאוד לבקר אם אתם מגיעים לברלין.
אסיים ביצירה של האמן הסיני He Xiangyu שחקר את פרויקט הקולה.
עבור רבים, קוקה קולה היא סמל של תרבות וצרכנות מערביות, עם זאת, הוא הפך את המוצר שנמצא בכל מקום למדיום ליצירת אמנות. התהליך שלו כלל הרתחה של שישים אלף בקבוקי קוקה קולה במנות, השמדת הסודה עצמה תוך כדי כך, עד שנשאר עם אפר קולה מיובש ופסל שלו כילד סיני, אית ההתרגשות שהרגיש לראשונה בחייו פגש בקולה. המוכנות הזאת לפתוח את הפחית בפעם הראשונה. כמה תמימות וחן בפסל אחד.
התרגשנו. נהנו. אהבנו.
גם אתן.ם?
שתפו אותי
